מנהיג וביצועיסט – מגזין ברנז'ה יוני 2016

צילום: דני בלר
מתוך מגזין ברנז'ה – יוני 2016

גדי אלפסי, יו"ר המועצה התעשייתית נאות חובב, סבור שהחינוך הוא המפתח לכל וכי הענקת הזדמנות שווה לכל ילד ויצירת שיתוף פעולה בין מערכת החינוך לתעשייה בנגב, יכולים לשדרג את האיזור. בראיון לברנז'ה, הוא מספר על הילדות בבאר שבע , שעיצבה את חייו ועל האתגרים לנהל מועצה תעשייתית גדולה וייחודית.

"החינוך הוא בעיניי המפתח לכל, החינוך הוא הבסיס, הוא ורק הוא יאפשר לתת הזדמנות שווה לכל ילד. מערכת חינוך צריכה להעצים את הילד, לעודד אותו, לאתר את הכישורים שלו", אומר גדי אפלסי, יו"ר המועצה התעשייתית נאות חובב  – והוא יודע ממקור ראשון על מה הוא מדבר. הוא גדל בבאר שבע ולדבריו – היה "הילד הכי ברדקיסט בשכונה". עם השנים, גילה שפעלתנות היתר כביכול, הייתה למעשה צמא גדולה לידע, לעשייה וכשניתנה לו ההזדמנות, פשוט גמע את הספרים שהובילו אותו להוצאת התארים  האקדמיים אותם נושא. גדי מכיר את היטב את באר שבע ואנשיה – הוא חי בה מגיל חמש והיה מעורה ביוזמות חברתיות בעיר, בהן הקמת תנועת צל"ש (צעירים למען שכונות), שביקשה להצמיח מנהיגות מקומית.

כיום תחת אחריותו של אלפסי פארק אקו-תעשייתי המהווה עוגן כלכלי מרכזי בנגב ונחשב לדוגמא ייחודית בישראל ובעולם לתעשייה בת קיימא וצמיחה ירוקה, בעקבות שורה ארוכה של תהליכים שעבר, בהם הדברות עם ארגוני סביבה. נאות חובב מתפרש על פני כ–85,000 דונם והוא מספק פרנסה לכ – 10,000 משפחות בנגב. המפעלים בתחומו מחוייבים לעמוד בתקנים מחמירים של בטיחות, שמירה על הסביבה והם מנוטרים באופן פומבי כל אזרח יכול להיכנס לאתר ייעודי ולראות שם את הקריאות. אלפסי אמנם קיבל לידיו מועצה מסודרת, אך הוא לא מתכוון לשקוט על השמרים.

החשיבות של נאות חובב לכלכלת באר שבע והנגב רבה: היקף הייצוא של כלל המפעלים בפארק נאמד בכ–4 מיליארד דולר בשנה. בימים אלו האזור מצוי בתנופת פיתוח הכולל שדרוג התשתיות, פיתוח השטחים הציבוריים, קליטת מפעלים חדשים והקמת פרויקט מתחם המבואה שישלב מרכז מבקרים ארצי בנושאי כימיה, בתי מלאכה ותעשייה קלה ופארק ציבורי בסמוך לצומת הכניסה לנאות חובב.

נולדת "בדרך" לישראל…
"נכון. נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו, בשנת 1955, במחנה המעבר לישראל, היינו אמורים להפליג למרסיי, אבל אימי התעקשה שלא ניסע לישראל לפני שיעברו 40 יום מרגע לידתי. הפלגנו לישראל והגענו הישר למושב מצליח שהיה מושב עובדים, כשני קילומטר דרומית לרמלה, בגלל שאחותו של אבי גרה בלוד. אבי היה מכונאי רכב והתמצא בהפעלת ציוד חקלאי. הוא הפעיל את הציוד במשקים ולנו היה לול תרנגולות ליד הבית. הכל נראה טוב, עד שבשנת 1959 פרצה מגפה של מחלת עופות בארץ ו-3,000 תרנגולות מתו לנו. אבא שלי החליט לשנות כיוון בחיים, מאחר והנזק לנשק המשפחתי היה גדול והציעו לנו לעבור לבאר שבע".

בזכות הידע שלו במכונאות, אבא שלו השתלב בעבודה במוסך גדול בעיר והמשפחה עשתה את ימיה הראשונים בבאר שבע במעברת חצרים, שלא הייתה מקום קל לחיות בו: "כל יום שישי היה עולה צריף באש. דווקא בשישי. לימים, התגלתה הסיבה: יום שישי היה היום של הבישולים, המשפחות היו מחממות את המים בפרימוסים של פעם, שפשוט לא היו עומדים בעומס ומתפוצצים. מהמעברה, המשפחה עברה, כשגדי היה בן 6, לדירה בשכונה ד'. "היינו תשע נפשות בבית אחד: זוג הורים ושבעה אחים, בדירת שיכון קטנה".

ערכים על עבודה, רצון עז ללמוד
גדי ספג מהבית ערכים של עבודה קשה, של התמדה. הוא ניסה את מזלו בקיבוץ, אך חזר לבאר שבע. הוא לא אהב את המעמדיות בחברה הקיבוצית ונשבע לשנות את המצב. אחרי שסיים את שירותו הצבאי, חזר לבאר שבע, בה החל בעשייה חברתית. נושא שוויון ההזדמנויות בער בו והוא אף חווה אותו באופן אישי: "גיליתי שאני יכול לצאת ללימודים במסגרת מקום העבודה, אבל משום מה, העניין התעכב פעם אחר פעם. הייתי פונה למנהל שלי, שהיה דוחה אותי, מסיבה לא מובנת, אך הרצון ללמוד בער בי. בסופו של דבר עקפתי אותו ופניתי לבכיר יותר בחברה.

"אלא שעד שאישרו לי לצאת ללימודים, כבר החלה השנה האקדמית. אז פניתי לאוניברסיטה הפתוחה, סיימתי את עבודות הסמסטר בחצי הזמן, הייתי צמא לידע, למדתי ועוד ועוד, בקצב שהדהים אפילו את הממונים עליי. מאוד הכעיס אותי העניין של היעדר שוויון הזדמנויות, הקושי של חלק מהצעירים להתקבל לאוניברסיטה, הפערים בחינוך.
"לעניות דעתי, החינוך הוא הבסיס לכל. חייב להיות שיח בין התעשייה למערכת החינוך, ליצור מסלול מעניין ומאתגר, שיעניק לילדים הזדמנות לקריירה מבטיחה. החינוך המקצועי צריך לנהל שיח עם התעשייה הישראלית וזה נושא שאני פועל רבות לקדם בבאר שבע ובנגב".

זיכרון ילדות?
"גדלנו בבית בו היה חינוך לערכים של עבודה, של אהבת הארץ, לכיבוד אב ואם. בשבתות המשפחה הייתה מתכנסת ביחד, לאכול ארוחה ולשמוע מוזיקה בפטיפון של אבי. הייתי תמיד מוקסם מהמוסיקה ואבי הפך אותי אחראי על הנחת התקליטים בפטיפון – התקליטים הישנים של פעם, 78 סיבובים לדקה. כדי לשמוע יצירה, היה צורך להחליף בין צדדי התקליטים, כמה תקליטים. זה היה רגע שלנו, של ביחד, של כל המשפחה. באחת השבתות אבא שלי ביקש לשמוע יצירה מסוימת. ניגשתי לאלבום וגיליתי, לחרדתי שהתקליט הראשון נשבר. ניסיתי לספר לאבא איזה סיפור, אבל הוא עלה מהר מאוד על העניין. "תביא את האלבום" הוא אמר. ואז, מולי, הוא שבר את כל התקליטים של אותו אלבום".
לדברי גדי, שום דבר לא צריך לעמוד בין רצונו של כל צעיר בישראל ללמוד, לבין יכולתו להתקבל למוסד לימודים. אחרי שהתקבל ללימודים אקדמיים, התמיד להמשיך לצבור ידע, מתוך צמא, מתוך רצון ללמוד. הוא מונה את התארים: "אני נושא תואר ראשון ושני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, רשיון לעריכת דין, אני בעל תואר ראשון בכלכלה וניהול מהאוניברסיטה הפתוחה.  אני טכנאי תעופה ,רשום בפנקס ההנדסאים והטכנאים ובוגר לימודי תעודה מאוניברסיטת בן גוריון בניהול רכש ברמה של 400 שעות לימוד ובוגר לימודי תעודה בניהול בכיר בנדל"ן מאוניברסיטת תל אביב ברמה של  240 שעות לימוד. הוסמכתי כבורר בשנה האחרונה בבית הספר אוניברסיטי של השלטון המקומי".

מהם האתגרים המרכזיים עמם אתה מתמודד כראש מועצה?

"להיות יו״ר של מתחם נאות חובב המשתרע על שטח של למעלה משמונים וחמש אלף דונם היא משימה כבדה וחשובה במיוחד בנגב, תחום השיפוט משתרע על עשרות מפעלים קיימים ועל מפעלי תעשיה בהקמה כאשר בתחום האחריות נמצאת וועדה מקומית לתכנון ובניה המאפשר גמישות בתכנון והפיתוח האזורי תמיכה מיידית ליזמים ויכולת פיתוח שאין בשום מקום אחר במדינה,היכולת הזו מביאה את נאות חובב להיות עוגן כלכלי בנגב ובארץ כולה".
"מאז כניסתי לתפקיד אני פועל במרץ רב להקים מרכז הכשרה טכנולוגי המתבסס בעיקר על הכשרת בוגרים לעבודה בתחום הלאו טק, קרי סיוע והכשרת עובדי מקצוע בתחום המכונאות הציוד הסובב, מסגרות רתכות, חשמל תעשייה על מנת לספק את הביקוש למפעלי התעשיה בתחום המועצה ומחוצה לה. ההכשרה תינתן על ידי מנהלי בתי המלאכה במפעלים,מנהלי מוסכים ומנהלי מחלקות ציוד הסובב של המפעלים עצמם, הלימוד וההכשרה יבוצעו על ציודי המפעלים ובאמצעותם כך נקיים את האימרה יותר מאשר העגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק".

אתה לא מתעלם בעשייה שלך מהנושא החברתי, המלווה אותך לאורך השנים…

"בצעירותי פעלתי במסגרות שונות בתחום החברה, כאשר הייתי בין מייסדי תנועת צעירי למען השכונות והקמת אל-סם לא אחת הובלנו מאבקים – כבר אז, גם בתחום איכות הסביבה וכן מאבקים למען הדיור הציבורי. שמתי בזמנו דגש על הכשרה ברשות הפיתוח מטעם משרד התעשיה על קורסים לצעירים להכשרה והקמת עסקים קטנים שמהם התפתחו בתי מלאכה רבים באזורי התעשיה בעמק שרה וביטא".

"שנים רבות נאבקתי ביחד עם חבריי להביא את זעקת הנגב למרכז, את הקיפוח בשיקום השכונות ואת הפיכת השכונות הותיקות למקום שטוב לחיות בו. שנים רבות שימשתי מנכ״ל חברת הנכסים של ההסתדרות והייתי בין הגורמים המרכזיים בהבראת ההסתדרות במהלך כעשר שנים עשיתי ימים כלילות כדי להבריא את הגוף הזה וכיום לשמחתינו הרבה ההסתדרות היא גוף עם עוצמה כלכלית ולא ארגון פושט רגל. "במסגרת העבודה במפעלי ים המלח נחשפתי באמת ובתמים ללמידה מן המקור הראשון של דאגה לעובד ולרווחתו וכן למערכות ניהול רחבות וגדולות אפשר להגיד כתלמידו של אורי בן נון למדתי את יכולת העמידה בלחצים ובקבלת החלטות תוך רגישות מירבית לאדם העובד כשאדם זה נמצא במרכז".

חזרה

דילוג לתוכן